בנק תל-אביב
Bank of Tel-Aviv
בשנות השלושים של המאה שעברה היה היישוב היהודי בארץ ישראל משופע בבנקים. בשנת 1932 היו בישוב היהודי 48 בנקים מסחריים . כתוצאה מעליית היטלר לשלטון בגרמניה, בסוף ינואר 1933, זורזה עלייתם לארץ של יהודים ממעמד הביניים מגרמניה, במסגרת העלייה החמישית, שהשפיעו על הכלכלה והמסחר של הישוב היהודי בארץ-ישראל. באותה שנה בלבד נפתחו 16 בנקים מסחריים חדשים. בשנת 1934 הוקמו 14 בנקים נוספים, ביניהם שלושת הבנקים "היקיים" אלרן, יפת ופויכטונגר. בשנת 1935 הוקמה בתל-אביב לשכת החליפין (הבורסה לניירות ערך דהיום) , כאשר המסחר התנהל בגרמנית.
בנק תל-אביב בע"מ הוקם בנובמבר 1933 עם הון מניות קטן יחסית לפעולתו כבנק, 2,000 לירות ארץ-ישראליות בלבד, על ידי שני סוחרים, שתי עקרות בית, מנהל חשבונות ופקיד. בנק זה מאפיין מרבית הבנקים שפעלו באותה תקופה- קטן, הון עצמי דל, בעל סניף אחד בלבד, שפועל במרכז תל-אביב. בנקים אלו פעלו למעשה בצילם של שני הבנקים העיקריים שפעלו בקרב היישוב היהודי, עם סניפים בערים הראשיות : בנק אנגלו-פלשתינה (אפ"ב) ובנק ברקליס, שעיקר פעילותו היתה בלונדון עם סניפים בארץ-ישראל. שני בנקים אלו היו למעשה בנקים אנגליים.
השמועות על כוונת איטליה לפלוש לחבש, בסתיו 1935, שקדמו למלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, גרמו לבהלה-זוטא בציבור היהודי, ולמשיכת פיקדונות מהבנקים הקטנים בארץ-ישראל. בנק ברקליס סייע לבנקים אלו לעמוד במשבר, ובמקביל פעל באופן דומה גם בנק אנגלו-פלשתינה, שהיה הבנק הגדול בארץ-ישראל, והיה מזוהה עם התנועה הציונית והיישוב היהודי.
בעקבות המשבר של 1935 מינתה ממשלת המנדט בודק שהגיע מלונדון, שכתב דו"ח בעניין. בדיון בחבר הלאומים (הגוף שקדם ל-או"מ) ב-ג'נבה בשנת 1938, הוצגו המלצות הדוח, שכללו בין השאר, הגבלת פעילות בנקים ארץ-ישראליים עם הון עצמי של פחות מ- 25,000 לא"י ואיסור על הקמת בנקים בארץ-ישראל עם הון עצמי נמוך מזה. הסוכנות היהודית בקשה להוריד מגבלה זו ל-5,000 לא"י ונענתה בשלילה, בנימוק שבנקים עם הון נמוך חסרים מאפיינים של בנקים מסחריים ויש לנטרלם, על מנת למנוע חזרה על משבר הבנקים של 1935.
במהלך השנים 1933-1941 נפתחו ונסגרו עשרות בנקים, לדוגמא: בנק גאולה ובנין (1933-1937), בנק להתיישבות עממית בא"י (1933-1938), בנק הדר הכרמל (1933-1941), בנק היילברונר (1934-1939), בנק אמריקה-פלסטינה (1934-1938), בנק ארצי (1935-1936), בנק בלגו-פלסטינה (1933-1940), בנק הדרום (1933-1938), בנק פלסטינה-פרס (1933-1938), בנק חברון (1933-1939).
בנק תל-אביב נאלץ לסגור שעריו בסוף אפריל 1938, כמו מוסדות בנקאיים רבים בארץ-ישראל, שהתפרקו, עקב משיכות מסיביות של פיקדונות, על ידי לקוחותיהם. גם המאורעות באירופה של סיפוח אוסטריה לגרמניה על ידי הנאצים וענני המלחמה תרמו לכך. באותה שנה נסגרו 25 בנקים, כתוצאה מהמשבר הכלכלי שנוצר, עקב החששות מפתיחת המלחמה באירופה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשנתה תופעת הבהלה בקרב הציבור היהודי, ומפקידים עצבניים התדפקו שוב על דלתות המוסדות הפיננסיים, שחלקם נסגרו. בסוף שנת 1941 נותרו בארץ-ישראל 27 בנקים מסחריים בלבד, לעומת 80 בנקים מספר שנים קודם לכן.
מתוך התעודה ניתן לראות שלבעליה לא היו יומרות מיוחדות, בניגוד לתעודות של בנקים בארץ-ישראל, שהונפקו באותו זמן עם עיטורים ברוח הציונות של פיתוח הארץ. עיצוב התעודה מינימליסטי ופונקציונאלי והיא הודפסה, ככל הנראה, בבית דפוס קטן שלא התמחה בהדפסת תעודות של ניירות ערך.
(מתוך האוסף של צבי ויהודה ברלב – משרד ברלב ושות', רואי חשבון)