חברה להשבחת הארץ רענניה בע"מ
Palestine Amelioration Company Raananiya Limited
לאחר תום מלחמת העולם הראשונה וכבוש ארץ-ישראל על ידי הבריטים, הוקמו ברוסיה מספר חברות לרכישת קרקעות ויצירת מקומות עבודה בארץ. כך הוקמו "הבונה" ו-"רענניה", מכספי יהודים שישבו ברוסיה וקיוו להבטיח עתידם, אם יקום הצורך, לחיות בארץ ישראל. החברה "עשתה עלייה" בשנת 1921 ונרשמה כחברה ארץ-ישראלית. להנהלת החברה נבחרו ד"ר יונוביץ כמנהלה והמהנדס יחיאל יוסף ליבונטין (1864- 1936) – אחיו של זלמן ליבונטין, מנהלו הראשון של בנק אנגלו פלשתינה, כמנהל טכני.
המעבר לארץ-ישראל לווה בקשיים. חלקם של המשקיעים ברוסיה נקלעו לקשיים כלכליים ותבעו כספם בחזרה. מאחר והכסף, בתקופת ביניים, הושם כפקדון בבנק אנגלו-פלשתינה וטרם עבר לחברה בארץ ישראל, קבע בית המשפט בירושלים, בשנת 1923, כי הכספים אינם שייכים לחברה בארץ-ישראל ויש להשיבם למשקיעים.
בתחילת דרכה פעלה החברה, במקביל לחברת הכשרת היישוב, לרכישת קרקע ומכירתה ברווח זעיר למתיישבים, כמו החברות הפרטיות "נטעים" ו"גאולה". כמו כן, דאגה החברה ליצירת מקומות עבודה ליהודים. כך, בשנת 1921, חתמה על חוזה עם קרן קיימת לישראל לייבוש הביצות בחולדה.
מניות החברה נסחרו באופן פרטי, עוד טרם הקמת הלשכה לחליפין לניירות ערך (הבורסה לניירות ערך דאז). לאורך שנות השלושים חלקה החברה דיבידנדים לבעלי מניותיה.
לאורך שנות קיומה, עלתה מדי פעם שאלת המשך קיום החברה ועתידה. כך למשל, בשנת 1927, דנה האסיפה הכללית של החברה ב: "שאלת העבודה להבא: פירוק החברה או קיומה והרחבת עבודתה". בשנת 1936 הוצע להפוך החברה ל: "בנק "רענניה" חברה להשבחת הארץ בע"מ". הצעות אלו נדחו והחברה המשיכה בפעילותה המקורית, אף אם בהיקפים מצומצמים, לרכישה ומכירת קרקעות בשנות השלושים והארבעים של המאה שעברה.
(מתוך האוסף של יהודה ברלב)