הפרשה נחשפה בעקבות עתירת TheMarker: לבנת טוען כי שותפיו לשעבר אמיר אדלר ואילן פדלון הבריחו את נכסי החברות הפרטיות שבשליטתו ורימו אותו
בעקבות עתירת TheMarker, צו איסור פרסום הוסר בפרשה משפטית סבוכה לאחר חודש וחצי. הפרשה החושפת טפח מעסקיו הפרטיים של שי לבנת, אחד משלושת בניו של איש העסקים אברהם (בונדי) לבנת.
משפחת לבנת מחזיקה ב-13% מקונצרן close אידיבי אחזקות נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי לגרף ניתוח טכני אי.די.בי ששולט ב close שופרסל נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי לגרף ניתוח טכני שופרסל , חברת הביטוח close כלל ביטוח נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי לגרף ניתוח טכני כלל , close סלקום נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי לגרף ניתוח טכני סלקום , נטוויז'ן ועוד. מתוקף שייכותו המשפחתית מכהן שי לבנת כדירקטור בחברות הבורסאיות close אלרון נתוני המסחר המלצות אנליסטים הרשמה לנתונים בזמן אמת חדשות חברה הוסף לתיק אישי לגרף ניתוח טכני אלרון תעשיות אלקטרוניות, כלל החזקות עסקי ביטוח, כלל תעשיות והשקעות, יוניברסל משאיות יבואנית איסוזו, תעבורה, כרמן מימון, כרמן ניהול ונכסים ועוד.
התביעות ההדדיות מעלות אישומים קשים מצדו של לבנת מחד, שותפיו לשעבר אמיר אדלר ואילן פדלון מאידך ומסבכות את העסקים הפרטיים והאינטרסים שלהם. לבנת טוען ששני שותפיו, בעלי מניות המיעוט בחברות הפרטיות שבשליטתו, הבריחו את נכסי החברות ורימו אותו. בשל הנזקים שנגרמו לו הוא תובע מהם 74 מיליון שקל ואף הגיש תלונה במשטרה. שני השותפים, אדלר ופדלון, הגישו תביעה בה ביקשו לפרק את השותפות בין הצדדים ולבצע הליך התמחרות במסגרתו יוכלו לרכוש מלבנת את חלקו בחברות.
שי לבנת
הקשרים העסקיים בין לבנת לבין אדלר ופדלון החלו במהלך שנות ה- 90' בחברת התשתית ציוד ובינוי, השייכת לקבוצת תעבורה של משפחת לבנת: אדלר, מהנדס תעשיה וניהול בהשכלתו, שימש כעוזרו האישי של לבנת ופדלון, רואה חשבון, היה סמנכ"ל הכספים של החברה.
ב- 1997 פרש לבנת, מהנדס אלקטרוניקה בהשכלתו, מעסקיה של משפחתו בעקבות חילוקי דעות עסקיים ועמו עזבו אדלר ופדלון. המשבר המשפחתי נבע בשל רצונו של שי ליטול סיכונים כספיים ומינוף לצורך התרחבות העסקים שיתר בני המשפחה התנגדו לו.
מספר חודשים לאחר מכן, ב-1998, חברו השלושה להקמת מיזמים משותפים. במשך 12 שנים עד לאחרונה, נוהלו העסקים על מי מנוחות. לפני מספר חודשים עלה חשדו של לבנת, שחזר בינתיים לעבוד בחיק משפחתו, כי שני שותפיו מועלים בכספי החברות. בעקבות זאת החל מחול שדים בין שלושת השותפים לשעבר.
אדלר ופדלון מציינים כי "לבנת עזב את עסקי משפחתו על רקע סכסוך חריף שנתגלה בינו לבין אביו ואחיו. סכסוך זה החל זמן קצר לאחר שהסתיים סכסוך משפחתי אחר במשפחת לבנת, במסגרתו נאבק אביו של לבנת, בונדי, עם אחיו ושותף נוסף, על השליטה בקבוצת תעבורה, סכסוך במהלכו נמנעו האחים מלשוחח במהלך פרק זמן של כעשור".
הראשונים לפנות לבית המשפט היו אדלר ופדלון שהגישו תביעה הצהרתית ובמסגרתה טענו כי קופחו על ידי לבנת. הם ביקשו מבית המשפט שיורה על חלוקת הון המניות ונכסי החברות בינם לבין לבנת באמצעות חלוקה או התמחרות בין הצדדים, כך שכל צד יכול לרכוש את חלקו של השותף לשעבר בחברות.
פדלון ואדלר מתארים את תחילת עבודתם בצבעים ורודים "שלושה חברים יוצאים לדרך עסקית משותפת. במהלך למעלה מתריסר שנים, הם מזהים הזדמנויות עסקיות, מקימים חברות אחזקות משותפות, רוכשים ומוכרים נכסים ובעיקר- רואים פירות בעמלם".
החברות בהן מדובר הן חברות אחזקות שפרט למנהלת חשבונות לא העסיקו ישירות עובדים. חברת זואי אחזקות הוקמה ב- 1998 וכיום מחזיק לבנת ב- 70% ממניותיה בעוד לאדלר ולפדלון 15% מהמניות כל אחד. זואי נועדה לשמש כפלטפורמה לתוכה יצוק לבנת את אחזקותיו בחברות.
מתחת לזואי הוקמה חברת בת בשם סייפרטק. זואי מחזיקה ב- 51% ממניותיה. עיקר טענותיו של ליבנת נוגעות לריקון זואי, בה אחוז מניותיו גבוה יותר לטובת חברת סייפרטק בה לאדלר ופדלון אחוז מניות כפול. בסייפרטק מחזיק לבנת ב- 36% ואילו אדלר ופדלון מחזיקים ב- 32% כל אחד.
סייפרטק מחזיקה ב- 50% מהמניות של חברת שופמיינד המפעילה את אתר הסחר האלקטרוני וואלה שופס, שמחזור מכירותיו עומד על 250 מיליון שקל והוא מעסיק כ-100 עובדים; וכן את חברת וואלה טורס שמחזור מכירותיה עומד על כ-40 מיליון דולר.
בנוסף, מחזיקה החברה ב-30% ממניות חברת סקאיוויז'ן הולדינגס העוסקת בתקשורת לוויינים. חברה זו מעסיקה כ-120 עובדים ומחזור מכירותיה עומד על כ-70 מיליון דולר בשנה. בנוסף סייפרטק זכאית לקבל תמלוגים שנתיים מחברת טלקום איטליה, מפעילת כבל התקשורת הבינלאומי שמחבר את תקשורת האינטרנט של ישראל לעולם.
אדלר ופדלון , המיוצגים על ידי עו"ד בועז בן צור ואלירם בקל, מסבירים בתביעתם כי לאורך השנים הם ניהלו את עסקיהם על בסיס יחסי אמון וקשרים אישיים וכל ההחלטות הנוגעות להשקעותיהם התקבלו פה אחד בין שלושת השותפים. ב-2003 לקה ליבנת בליבו ומשנה זו פרש מניהול שוטף של החברות. לאחר שהבריא שב והתמקד בעסקי משפחתו. במקביל, אדלר ופדלון המשיכו בניהול החברות המשותפות.
ב-2010 פנה לבנת אל השניים וביקש להביא לסיום את פעילותם המשותפת. לטענתם הוא החל לנקוט בצעדים כוחניים נגדם שכללו, בין היתר, מינוי בודק חיצוני מטעמו שבחן את ניהול החברות. השניים טוענים כי "בשלב זה הבינו שהם משמשים כתפאורה בלבד במחזה אותו מעלה לבנת ןשכל מטרתו היא לנקוט צעדים חד צדדיים תוך פגיעה במעמדם עד כדי נישולם מחברות האחזקה המשותפות". לבנת מצדו המשיך בבדיקה ביסודיות והורה לרו"ח יהודה ברלב, בעל משרד לביקורת חקירתית, לבדוק ולדווח על מסקנותיו בדחיפות.
מבחינתם של אדלר ופדלון, "לבנת, בניסיונו להצדיק את שורת המהלכים הדורסניים בהם נקט – לא היסס לייחס לנו בטענותיו הפרת אמון, שליחת יד בכספי החברות ועד כדי ביצוע לכאורה של עבירות פליליות". מבחינתם, חוסר האמון המוחלט ששורר בין הצדדים לא מאפשר פעילות תקינה של החברות.
השניים מציינים כי פעילותם האינטנסיבית בחברות הניבה הכנסות ורווחים נאים לשלושת השותפים, כשכל אחד מהם קיבל במהלך השנים עשרות מיליוני שקלים וכן יצרה ערך ניכר עבור השותפים בהשקעות שבוצעו."הסכסוך הקשה השורר בין בעלי המניות", טוענים אדלר ופדלון, "פוגע כבר עתה בתפקודן של החברות והוא עלול להביא לפגיעה עמוקה עוד יותר בחלוף הזמן".
בתביעה שהגיש לבנת לפני מספר שבועות, לאחר שהשניים תבעו לפרק את השותפות, הוא מודה כי ב-2003 הפחית את מעורבותו בנעשה בקבוצה והפנה את עיקר מרצו לעסקי משפחתו. באמצעות עו"ד גיורא ארדינסט, רן שפרינצק ומיטל טויסטר ממשרד ארדינסט, בן נתן ושות', הוא מסביר כי מאחר ונתן באדלר ובפדלון אמון מלא, הוא הותיר בידיהם את הניהול.
"במשך כ-8 ניהלו אדלר ופדלון את עסקי חברות הקבוצה באין מפריע. הגיאומטריה שהנחתה את השניים היתה שהמרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות עובר תמיד דרך חשבונותיהם הפרטיים. הם ניצלו לרעה את האמון שניתן בהם, עדכנו את לבנת רק בחלק מהעסקות תוך מתן אינפורמציה חלקית, סלקטיבית, מטעה ומגמתית, עשו בחברות כבשלהם, שלחו יד בכספיהן ושלשלו אותן לכיסם האישי ולכיסי מקורביהם, תוך ביצוע מעשים חמורים המגבשים שלל הפרות של הדין האזרחי ואף עולים כדי עבירות פליליות חמורות".
לבנת הגיש את תביעתו גם נגד מנהלת החשבונות של הקבוצה, רויטל גבאי והיועץ המשפטי שלה, עו"ד שרון רביב, מאחר שלטענתו סייעו במעשיהם ובמחדליהם לביצוע העבירות כלפיו.
ליבנת מסביר כי לפני מספר חודשים התעורר בליבו חשד לקיומם של אי סדרים כספיים בחברות. לאחר שקיבל לידיו חלק מהמסמכים, לדבריו: "החלה להיחשף תמונה מדהימה בדבר מעשיהם החמורים של הנתבעים לאורך שנים, הכוללים שליחת יד בכספי החברות, גניבה בידי מורשה בנסיבות מחמירות, גזל, מרמה, זיוף, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות מס חמורות". בגין עבירות אלה הגיש לבנת תלונה למשטרה.
ליבנת טוען כי אדלר ופדלון רוקנו מנכסים את חברת האם זואי, שבה היו לכל אחד מהם 15% מהמניות ווגרמו לכך שעסקות מוצלחות במיוחד נעשו באמצעות חברת סייפרטק שבה היה לכל אחד מהם 32% מהמניות. לגרסתו, במסגרת עסקה עם חברת גלובסקום שבשליטת אליעזר פישמן הם גרמו לצמצום חלקה של זואי בסייפרטק תוך שהם מגדילים את חלקם בחברה שלא כדין. עסקות אלו בוצעו מבלי שאדלר ופדלון שילמו תמורה כלשהי מכיסם ותוך שהתמורה בעבור העסקאות שולמה מקופתה של זואי.
במסגרת עסקה זו, הוא מציין, אדלר ופדלון העבירו לעצמם שטרי הון בסך של כ-16.1 מיליון שקל. שטרי ההון הללו הם זכות עתידית של השניים לקבל מהחברה סכומי כסף בשווי המצוין עליו.
ליבנת טוען כי "במסגרת עסקה שנערכה בין חברת גלובסקום לבין סייפרטק נשאה זואי בתמורה האמיתית ששולמה ובסיכון שהיה כרוך בה ואילו אדלר ופדלון נטלו לעצמם באופן אישי את פירות העסקה. בדרכי עורמה ותחבולה ניתבו פדלון ואדלר את פירות העסקה לכיסיהם האישיים ורשמו אותם על שמם, במקום על שם זואי".
לבנת הוסיף גם כי "שטרי ההון זויפו ובמסגרתם הצהירה סייפרטק באופן כוזב כי אדלר ופדלון הזרימו כביכול 16.1 מיליון שקל, כנגדם הוצאו שטרי ההון, אף על פי שכספים אלה לא הוזרמו על ידיהם מעולם". לבנת טוען כי חתימתו זויפה, כי העסקה מהווה גזל של נכסי חברת זואי ומדובר בתרמית, בגניבה, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות נוספות.
בפרק אחר בתביעה טוען ליבנת כי העביר לחשבונו של אדלר כ-7.15 מיליון דולר לאחר שאדלר עבר להתגורר בלונדון ולנהל את עסקי החברות משם. מעברו של אדלר ללונדון נועד להביא לכך שחלק מעסקי החברות יירשמו כחברות זרות שאינן חייבות במס בישראל. לשיטת ליבנת, מתוך הסכום שהועבר לאדלר הוא החזיר סך של כ-6.1 מיליון דולר. בדיקה שערך רו"ח יהודה ברלב מטעמו של ליבנת העלתה שכיום אדלר חייב בחישוב שמרני כ-2.2 מיליון דולר.
אדלר טוען להגנתו כי החזיר את ההלוואה במלואה וכי שהותו באנגליה הניבה לבעלי המניות בחברה חסכון מס של עשרות מיליוני שקלים, שהנהנה העיקרי ממנו היה ליבנת.
בתשובה ללבנת אדלר ופדלון טוענים כי "לבנת רואה עצמו כבעל המאה. הוא לא סבור כי עליו ליטול חלק במלאכה, שהרי יש אחרים שמתפקידם לעשות כן. אלה הם הפועלים. ייעודו של לבנת מתמצה, לשיטתו, בשמירה על ממונו. היה ויסבור לבנת כי פועליו גרעו ממנו חלילה דבר מה, הרי שלא יהסס הוא לפעול נגדם. ברצותו- ישאירם על מכונם. וברצותו- ישליכם מעל פניו". עוד הוסיפו ואמרו כי לבנת מתנהל "התנהלות כוחנית ובריונית של מי ששם לעצמו למטרה להוביל לחורבנם הכלכלי והאישי של שותפיו והכול בשל תאוות בצע וכפיות טובה".
השניים מתארים כי ב-2003 כשליבנת עזב את עסקי הקבוצה כל החברות הריאליות סבלו מהפסדים וכלל לא היו בשליטתו של ליבנת. במהלך השנים עד 2010 אדלר ופדלון עמלו והביאו את החברות לרווחיות ויתרות המזומנים בקבוצה השתפרו בעשרות מיליוני שקלים לאחר שחולקו כ- 11 מיליון דולר לבעלי המניות, בנוסף למשכורות ששולמו גם לליבנת, אף שלא עבד בחברות.
"לבנת מציג עצמו בהליך כמי שלא ראה, לא שמע ובעיקר לא הבין דבר במשך שנים ארוכות", כותבים השניים ומוסיפים, "אך הוא מתגלה כמי שלא מהסס לנהוג באופן מניפולטיבי וחסר מעצורים; ולטעון טענות מיתממות, מתוחכמות ובעיקר כוזבות בניסיון לפגוע בזכויותיהם של שותפיו". השניים חזרו על בקשתם לבצע הפרדה של השותפות.
לגבי טענתו של לבנת לפיה אדלר ופדלון צימצמו את אחזקתו בחברת סייפרטק על חשבונו וללא אישורו, משיבים השניים "לבנת ידע במדויק מהו השינוי בשיעור אחזקותיה של זואי במניות סייפרטק בעקבות העסקה. אחזקות אלה צוינו באופן גלוי בנסח פרטי חברת סייפרטק ברשם החברות וכן נשלחו לבאי כוחו של לבנת דיווחים רבעוניים שוטפים על אחזקותיו". השניים טוענים עוד כי הביקורת החשבונאית על חברת סייפרטק בוצעה על ידי רואי החשבון של משפחת ליבנת.
עסקאות עמרב ועופר וייס
ב-2000 הקימו השלושה את חברת ימקום, חברת בת נוספת לזואי כפלטפורמה להשקעות באירופה. ביולי 2005 רכשה חברת ימקום שנמצאת בשליטת לבנת מחברת עורק 18% ממניות אי.סי-1 שהוחזקו על ידה וכן את זכויותיה של עורק לקבלת התמלוגים מטלקום איטליה. עבור הזכויות שנרכשו מעורק שילמה לה ימקום כ-8.3 מיליון שקל (1.8 מיליון דולר).
בינואר 2006 התקשרה ימקום, באמצעות אדלר ופדלון, בהסכם עם חברת עמרב השקעות, חברה בבעלות רם בלינקוב ועמוס לסקר שכיהן במקביל כמנהל בגלובסקום וביצע את העסקה מטעמה עם סייפרטק. במסגרת ההסכם נקבע כי ימקום תעביר לעמרב 25% מהזכויות שנרכשו מעורק. העברת הזכויות לעמרב, מציין לבנת, בוצעה על ידי אדלר ופדלון ללא ידיעתו ומאחורי גבו.
לפי התביעה התמורה ששולמה על ידי עמרב לימקום היתה כ- 470 אלף שקל בלבד- כרבע מהסכום ששולם עבור זכויות אלה כחצי שנה קודם לכן על ידי ימקום לעורק. בנוסף, הסכום ששולם על ידי עמרב מהווה כמחצית מסכום התמלוגים השנתי העומד על כ- 900 אלף שקל, שהזכות לקבלו במשך 15 שנים נרכשה על ידי עמרב במסגרת עסקה זו. גם תמורה נמוכה זו לא שולמה בפועל על ידי עמרב, אלא קוזזה מתוך זכויותיה של עמרב כלפי הקבוצה.
לשיטת ליבנת "העדר תשלום תמורה של ממש בעסקאות אלה זועק במיוחד. ביולי 2006 קיבלה עמרב כ-2.4 מיליון שקל ועופר וייס קיבל כ- 1.67 מיליון שקל מבלי ששולמה תמורה על ידי החברות תמורה".
לפי התביעה, הודה וייס בשיחה שקיים עם לבנת כי לא גילה לפישמן או לדירקטוריון גלובסקום על העסקה האישית שביצע והניבה לו מיליוני שקלים ששולמו במזומן לאורך השנים.
"קשה שלא לתהות על הקשר שנראה בעייתי מאוד בין עסקות התמלוגים עם עמרב ווייס, לבין העסקה עם גלובסקום. במסגרת עסקת התמלוגים גרמו אדלר ופדלון לכך שלסקר, באמצעות עמרב וויס, קיבל 50% מהזכויות שנרכשו מעורק וכן מיליוני שקלים כתמלוגים וכהחזר הוצאות בעלים, כנגד תמורה נומינלית הנמוכה משמעותית מהתמורה ששולמה על ידי ימקום לעורק".
במסגרת עסקת גלובסקום, טוען לבנת, נהנו אדלר ופדלון מקבלת 44% ממניות סייפרטק ושטרי הון בשווי 17.2 מיליון שקל, בעוד תמורה מלואה שולמה על ידי זואי. שתי העסקאות נחתמו על ידי לסקר מצד אחד בשם גלובסקום ועמרב ועל ידי אדלר או פדלון מצד שני, בשם ימקום וזואי.
לבנת טוען כי "מדובר בעסקאות שהיוו חלק ממארג עסקאות בלתי כשרות, בהן כל המעורבים טובלים עד צוואר בניגוד עניינים ובלקיחת טובות הנאה אישיות על חשבוני". לדבריו, כך גזלו השניים את נכסיה של חברת ימקום וקיפחו אותו כבעל מניות בחברה.
אדלר ופדלון טוענים מנגד שבמרוצת השנים הוכח כי צירפום של לסקר ווייס תרם תרומה עצומה לחברות: "לסקר וויס הם שפעלו והצליחו להביא להשגת מימון בנקאי בסך של כ-16 מיליון שקל שנדרש לחברה והם הביאו למכירת מערך הסיבים שנפרש בישראל לחברת פרטנר תמורת 15.6 מיליון דולר. התנערותו של לבנת מהעסקות שבוצעו על ידי לסקר ווייס, האשמותיו הנלוזות והתעלמותו המאולצת מתרומתם העצומה להישרדותה ושגשוגה של חברת אי.סי1 (חברת בת של של מד-1 ששולטת בכבלי התקשורת התת ימיים), מהוות מופת לעזות מצח בלתי נתפסת ומאירות באור ברור את חמדנותו של לבנת שלא בוחל באמצעים, כולל הטלת דופי באנשים מהשורה הראשונה שהיטיבו עם הפעילות העסקית ממנה יצא נשכר".
מאת הילה רז, דה מרקר, 03.07.2011