המשביר
HAMASHBIR
המשביר היה המוסד הכלכלי הראשון של העובדים בארץ ישראל.
הוא נוסד בדגניה ביוזמתו של מאיר רוטברג, מנהלו הראשון, בשנת 1916. את שמו טבע ברל כצנלסון, מנהלו השני, על פי ספר בראשית (מ"ב, ו): "ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ".
המוסד החדש נועד למכור מצרכי מזון לפועלים במחירי עלות, על רקע המשבר אליו נקלעו היישובים היהודיים והרעב ששרר בשל מלחמת העולם השנייה. בתמורה קיבל המשביר מהיישובים העבריים בגליל את תוצרתם, אותה מכר, ללא כוונת רווח, לציבור הנזקק ללחם ביישובים העירוניים.
במאמרו משנת 1919, כותב א"ד גורדון ["שותפות טבעית (לבירור תפקידו של 'המשביר') " ]: "… עיקר תפקידו של 'המשביר' כפול, … : מצד אחד, הספקה לעובדים את הדברים הנחוצים להם לצרכי חייהם ועבודתם, החל מצרכי המזון ומכלי העבודה היותר פשוטים וגמור בבהמות והמכונות; ומצד שני, מכירת פרי עבודתם של העובדים. או – על פי נוסח אחר, שנשמע במועצה – 'המשביר' ממלא את התפקיד המסחרי בחיים הכלכליים של העובדים, ובדרך זו הוא בא לשחרר את העובדים מענייני מסחר וקניין, מענייני מקח-וממכר. "
ההון הראשוני להקמת המשביר הגיע משני גורמים: המשרד הארצישראלי – הזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל, ומניות שנמכרו לחברי הקונגרס הציוני. הסתדרות הפועלים החקלאיים בגליל ובעמק הירדן הקימה את המחסן הראשון של המשביר בדגניה א' ולאחר מכן הוקמו שני מחסנים בפתח תקווה ובחדרה.
עם תום המלחמה ותחילת העלייה השלישית, פנה המשביר לסיוע להתיישבות על ידי אספקת כלי בנייה וחציבה, כלים חקלאיים וזרעים לקבוצות ההתיישבות, לגדוד העבודה ולקבלנים בערים חדשות. בדומה למפעלי משק העובדים האחרים, נקט המשביר במדיניות של הרחבה מירבית של עסקיו, ובמקביל סייע למפעלים המשקיים האחרים. בשל מדיניות זו, שלא התחשבה בשיקולים כלכליים, נקלע המשביר למשבר קשה בשנים 1927 ־ 1926 . בעקבות זאת הוקמה ב־ 1930 חברה חדשה בשם "המשביר המרכזי".
תעודת המניות מעניינת בפני עצמה. כמקובל בתעודות של מפעלים ציוניים באותה תקופה, פרטיה הודפסו על גבי מפת א"י, אלא שבתעודה זו הודפסה מפת הגבולות שנקבעו בהסכם סייקס־פיקו עם תיקוני הגבול של 1921. המפה מכסה רק את צפון הארץ, שם צמחה "המשביר", וכוללת את ערי החוף: חיפה, עכו, צור, צרפת (המוזכרת במלכים א',י"ז,ח'-ט: "… קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם…"). על התעודה חתום מאיר רוטברג, מיוזמי הקמת ההסתדרות ומראשוני הפעילים בארגון ה"הגנה".
(מתוך האוסף של יהודה ברלב)