אחרי שנחתמה פשרה בתביעה שהגישו נגד אורלי וילנאי וגיא מרוז, ב"ועידת התביעות,"האמורה לדאוג לניצולי השואה, מרוצים למדי, אלא שהבעיות – ובראשן טיוח לכאורה של גניבת מיליונים – נותרו כשהיו
הנהלת "הוועידה על תביעות יהודיות חומריות כנגד גרמניה" (ועידת התביעות) שרויה כעת בשיכרון חושים לאחר שהצליחה לכפות על שני עיתונאים ישראלים להתנצל בפניה ולהללה בפומבי. בשנת 2008 שודרה תוכנית טלוויזיה ישראלית, שכותרתה היתה "מוסר השילומים – המלחמה נמשכת."היא גינתה בחריפות את הנהלת ועידת התביעות על כך שסירבה להעניק קדימות בשילומים כדי להקל את מצוקתם האנושה של ניצולי שואה מזדקנים, שאינם מצליחים להתקיים בכבוד בשנות חייהם הנותרות.
התוכנית התבססה בחלקה על דו"ח שהוזמן מטעם הסוכנות היהודית ובוצע על ידי רואה החשבון המשפטי יהודה ברלב. הדו"ח לא פורסם מעולם כיוון שוועידת התביעות הצהירה כי תבחן מחדש את ההקצאות שהיא מפנה לסוכנות.
ועידת התביעות תבעה את אורלי וילנאי ואת גיא מרוז בגין הוצאת דיבה, בתואנה כי תוכניתם היתה "אנטישמית" וסיפקה "עלילה אכזרית ומעוותת."סכום הפיצויים שנדרש בתביעה היה 4 מיליון שקלים. לבסוף הושג הסדר בסכום נמוך בהרבה 150 -אלף שקלים – אשר הוסכם כי ייתרם לקרן לרווחת ניצולי השואה לפי בחירת העיתונאים. בנוסף, ועידת התביעות השיגה התנצלות בכתב המהללת אותה על "פועלה ללא לאות למען העם היהודי" וכן על "תרומתה חסרת התקדים בסיוע לניצולי השואה."
ואולם בעוד שני העיתונאים הכירו בכך ש"במסגרת מאבקנו לתקן עוול היסטורי ואנושי…לא הבאנו את כל התמונה,"במכתב ההתנצלות שנכתב לא הוזכרה טעות עובדתית ספציפית שהופיעה בסרטם של השניים.
כמו כן, כחלק מהסכם הפשרה התעקשו וילנאי ומרוז לכלול משפט המצהיר כי "הפער המתסכל בין הרצון לעזור לניצולי השואה, המשותף לעם היהודי כולו, לבין מצבם של ניצולי השואה בפועל, מחייב הפעלת ביקורת, לעיתים נוקבת, על אלו שקובעים את המדיניות בתחום וגם על אלה שמבצעים אותה, שכן מדובר במלאכת קודש."
נראה כי הנהלת ועידת התביעות מנצלת כעת את ההסדר הזה ככלי להסטת תשומת הלב מן הביקורות הלגיטימיות והכעס הגובר המופנים כלפיה במהלך השנים האחרונות. יו"ר הוועידה, יוליוס ברמן, שיגר תזכירים לתקשורת ולארגונים יהודיים, ובהם שיבח באופן אישי את הבכירים בארגון שניהלו את הקמפיין המשפטי היקר אשר נמשך שנים. הוא לא חשף כמה מכספי הניצולים הוציאה ועידת התביעות לצורך תביעה זו.
כדי לאזן את המשוואה ברצוני לאתגר את מר ברמן ואת מנכ"ל הארגון ולקרוא להם להשיב לשאלות בנושאים אשר ממשיכים להעסיק ארגונים יהודיים ברחבי העולם:
לנוכח מצבם העגום של הניצולים הדואבים שמספרם פוחת והולך, אשר מרבים מהם עדיין נמנעת הזכות לקיים חיים בכבוד בשנותיהם הנותרות ואשר אינם מסוגלים לממן בעצמם אפילו מזון בסיסי, דלק והוצאות רפואיות:
האם התקיימה בחינה עצמאית של ההקצאות הקיימות המנופקות למטרות צדקה – למשל בתי חולים ותשתיות ישראליות – אשר אינן מסייעות באופן ישיר לניצולים? האם נשקלה האפשרות להסיט את סדר העדיפויות מפרויקטים שכאלו לטובת הניצולים?
האם ועידת התביעות תשקול להקפיא באופן זמני את הקצאות הכספים לכל הגורמים שאינם קשורים לניצולים כדי לשפר – לפחות חלקית – את תנאי מחייתם העגומים של האנשים האומללים הללו?
בפברואר 2010 נחשף כי אירעה גניבה עצומה של כספים אשר הוקצו באופן ספציפי על ידי ממשלת גרמניה לניצולי השואה. ועידת התביעות ציינה בתחילה כי הסכום שנגנב היה 350 אלף דולרים, אך בשלב מאוחר יותר דווח כי סכום הגניבה המטלטל היה יותר 50-ממיליון דולרים. בנובמבר שעבר פירסם "דר שפיגל" כי הסכום הגיע 57-למיליון.
בהמשך נחשף כי שישה עובדים מושחתים של ועידת התביעות, ובהם עובדים בכירים אשר פעלו מהמשרד הראשי בניו יורק, הם שבזזו את הכספים במשך יותר 15-משנים מתחת לאפם של חברי ההנהלה השבעים. אזהרות חוזרות ונשנות ולפיהן מבקר פנימי יחיד המועסק במשרה חלקית אינו מספיק לארגון המנהל מיליארדי דולרים נענו בהתעלמות, עד אשר היה מאוחר מדי.
אין עוררין על כך שהיתה זו אחריותה של הנהלת ועידת התביעות לפקח על חלוקת הכספים הללו. ואולם עד היום אף אחד לא קיבל עליו את האחריות לכך. למנכ"ל הארגון אף היתה החוצפה להתעקש כי הדברים התנהלו באופן תקין מכיוון שלא היתה חריגה מהנהלים הקבועים. ההנהלה סירבה בתוקף לאפשר ביקורת משפטית עצמאית שתבדוק מה התרחש, תבטיח שלא אירעו גניבות בתחומים אחרים ותוודא כי אמצעי הזהירות הראויים ננקטו כדי להימנע מהישנות מקרה דומה בעתיד.
הנושא הועלה בפגישה השנתית האחרונה של ועידת התביעות אשר בה, לאחר שיושב הראש שיבח את האופן שבו נושאי התפקידים טיפלו בעניין, הוועד המנהל הגיב בהבעת אמון ביזארית בהנהלת הארגון.
אין זה נתפס שמוסד פרטי או ציבורי נורמלי כלשהו יסרב לקבל עליו אחריות, והנהלתו תימנע מלפטר או לכל הפחות לצאת בהודעת גינוי, לאחר שמירמה ענקית שכזו אירעה במשמרתה.
לציבור שמורה הזכות לדרוש כי ההנהלה תחשוף את הסכום המדויק שנגנב ותודיע אם בכוונתה לאפשר ביקורת משפטית עצמאית ואמיתית לבחינת הארגון כולו; או שמא שאלת האחריות בנוגע לכישלון יישום הפיקוח על הכספים הללו נגנזה כעת באופן סופי?
"ועד שליחי הקהילות" של יהודי בריטניה הזמין ביקורת עצמאית (דו"ח גרודר) לאחר תלונות מצד קורבנות השואה, שלפיהן ועידת התביעות חסרה "שקיפות ואחריותיות" והתנהגה באופן שאינו אתי במכירת נכסיהם של יהודים גרמנים. הדו"ח ביקר בחריפות את פועלה המוסרי של ועידת התביעות ורמז כי נעשו מאמצים מתוך כוונה למנוע מיורשים מלקבל את הרכוש שנגנב ממשפחותיהם. הנושא הועלה במהלך ישיבת הוועד האחרונה, והתקבל בביטול על ידי יושב הראש, אשר התייחס לבקשה לבחינת המצב בבוז גלוי. האם נאמרה המילה האחרונה בנושא זה?
האם מתקבל על הדעת כי מוסד הצדקה הגדול בעולם היהודי, אשר טיפל בחלוקתם של יותר 80-ממיליארד דולרים מכספי הפיצויים, ימשיך להיות מנוהל בידי אותם בכירים נבחרים במשך יותר מעשור, וזאת על אף התלונות שלפיהן יושב הראש מנהל את הארגון באדנותיות כאילו היה רכושו הפרטי?
הוועד המנהל, אשר מתכנס מדי שנה ואשר הדירקטורים שבו מתקשים להבין את המורכבות שבהקצאות הכספים, דחה רק פעמים בודדות, אם בכלל, המלצות מצידה של ועדת ההקצאות. נראה כי משמש הדירקטוריון חותמת גומי מטעם ההנהלה. המצב חמור עוד יותר משום ניגוד העניינים מצד דירקטורים אשר ארגוניהם זוכים בתקצוב מטעם ועידת התביעות. האם חיוני כעת לייסד ועדה עצמאית לבחינת הליך ההקצאות כולו כדי להסיק מה אפשר לעשות כדי להקטין את מצוקתם הטרגית של הניצולים – הסקנדל החמור ביותר בעולם היהודי בזמננו?
החששות המתוארים כאן הועלו פעמים רבות בעבר. ואולם הנהלת ועידת התביעות בחרה להסיט כל ביקורת של כל מי שבוחר לאתגר את מדיניותה.