מי שהיה ראש צוות המאבק בשחיתות במשרד מבקר המדינה אומר: השחיתות הפכה להיות מאורגנת והמאבק בה צריך להיות זהה למאבק בפשיעה המאורגנת סבור שדודו ואנונו לא פעל לבדו
"פרשת הולילנד היא מקור הרע. זוהי נקודת ההתהוות של פרשות כרמיה, בנק לאומי ואחרות. אלו הם אותם שחקנים, בהרכב כזה או אחר". כך אומר (ב', 28.3.11) יעקב בורובסקי, מי שהיה ראש צוות המאבק בשחיתות שלטונית במשרד מבקר המדינה.
בהופיעו ביום עיון של משרד ברלב ושות', רואי חשבון, בנושא ביקורת חקירתית, הוסיף בורובסקי: "פרשת הולילנד היא הזדמנות נדירה להציץ לקרביים של השחיתות השלטונית ולראות איך היא מתנהלת – בחדירה למוקדי כוח ושלטון". לדעתו, "המקום הנגוע ביותר בשחיתות בשירות הציבורי הוא השלטון המקומי: הרבה מאוד גופים ומעט מאוד רגולציה".
לדברי בורובסקי, השחיתות השלטונית הפכה להיות מאורגנת ושוב אינה עניין של פקיד בודד פה ושם. לפיכך, הוא טוען, יש גם להילחם בה ככזו: ליזום פעולות למניעתה ואיתורה, ולא להסתפק בפעולות תגובה כאשר מתגלים מקרים כאלה ואחרים. לדבריו, גם בפרשת דודו ואנונו מרשות המיסים אין הוא מאמין שאדם בודד יכול היה לקבל החלטות כאלו לבדו.
עוה"ד ביקש 40% על מענק ממרכז ההשקעות
בורובסקי הביא כדוגמה מעשה שאירע לפני ארבע שנים, בשלהי כהונתו במשרד מבקר המדינה: "ניגש אלי אדם במסיבה ואמר שהוא רוצה לדבר אתי. אמרתי לו שיבוא למשרד. הוא בא, אמר שברצונו להקליט את השיחה ושם על השולחן טייפ.
"הוא סיפר לי שהגיש למרכז ההשקעות בקשה לאשר הקמת מפעל באזור התעשיה ברלב, בהשקעה של 13 מיליון שקל, אך בקשתו נדחתה. מחוץ לחדר הישיבות פגש שני אנשים, שאמרו לו שזה לא אבוד ונתנו לו מספר טלפון של עורך דין.
"האיש שוחח עם עורך הדין, שאמר שזה אומנם קשה, אך הוא יכול להסדיר את המענק תמורת עמלה של 40% ממנו. כאשר האיש הביע פליאה, אמר עורך הדין שהוא צריך לשלם לשר ולסגן השר ולעוד כל מיני גורמים, ולו עצמו נשאר די מעט.
"האיש אמר שהוא צריך להסביר את זה לשותפיו, למרות שלמעשה הוא ניהל את העסק עם בניו. עורך הדין אמר לו שזאת לא בעיה ונתן לו מכתב בו העלה את בקשתו ל-40% מהסכום, ובהגינותו גם כתב בסופו שאם לא יצליח – לא יקבל דבר.
"את כל זה האיש אומר לי בשיחה להקלטה. זה אומר שכך המנגנון עבד אז, בצורה מאורגנת. כל המערכת עבדה כך כשיטה ואנשים לא פחדו אפילו להעלות את זה על הכתב".
להקים גופים ייעודיים שיילחמו בשחיתות
לדעת בורובסקי, הסכנה הגדולה ביותר לשחיתות מצויה במקומות בהם יש כסף רב. כדוגמאות לכך הביא ועדות סטטוטוריות בעלות כוח רב (כגון מרכז ההשקעות, ועדות תכנון ובנייה או מינהל מקרקעי ישראל) ונסיונות להשתלט על תפקידי החשב והגזבר בגופים ציבוריים. בורובסקי הדגיש, כי הקשר בין הון לשלטון חיוני לקיום הכלכלה, "אבל ההון עלול להשתלט על השלטון ואז השלטון משרת אותו".
לדעת בורובסקי, על-מנת להילחם בשחיתות יש לשתול אנשים מטעם גורמי האכיפה בתוך הגופים המועדים להשחתה. הוא קורא להקים גופים ייעודיים שיילחמו בשחיתות – בדיוק כמו בפשיעה המאורגנת – הן במשטרה, הן בפרקליטות והן בבתי המשפט. בורובסקי העיר: "משפט של שחיתות נמשך עשר שנים ואין לזה טעם".
אמצעי שני עליו הצביע בורובסקי הוא חובת שקיפות מלאה של ההחלטות במגזר הציבורי וחובת הנמקתן. "כאשר אין שקיפות, חושבים באופן קונספירטיבי ותמיד מגיעים לפינות אפלות. לכן התיעוד וחובת ההנמקה הם חיוניים".
חוק הלוביסטים – לגיטימציה לתופעת המאכערים
בורובסקי הוסיף: "איך שומת מס יורדת מ-38 מיליון שקל ל-8 מיליון? זה כי יש מנהלים שאפשר להשפיע עליהם. לא מספיק שהמצאנו את תופעת המאכערים, אלא שגם הפכנו אותה לשיטה מקובלת ואפילו נתנו לה לגיטימציה בחוק הלוביסטים. אני חבר בוועדת התכנון בחיפה ורואה שתיק אחד מגיע לדיון אחרי חודש ותיק שנה מחכה שלוש שנים, וברור שמשהו לא בסדר".
אמצעי שלישי שהציע בורובסקי: לחייב כל גוף במגזר הציבורי להצביע על עשרת הנושאים החשובים ביותר שבטיפולו בתחומי המכרזים, המינויים, הוועדות הסטטוטוריות וכן הלאה, ולחייב אותו לנהל אותם תוך ליווי צמוד של הבקרה הפנימית תוך כדי התהליך.
בורובסקי סיכם באומרו, כי יש שינוי מסוים באווירה הציבורית כלפי השחיתות, אותו הוא זוקף במיוחד לזכותו של מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, ולזכותה של העיתונות החוקרת. "אין נושא שאינך יכול לפצח אם אתה מקצה לו חשיבה ומשאבים", אמר.
מאת איתמר לוין, news1 – חדשות מחלקה ראשונה, 28.03.2011