חברת בעלת מפעל לעיבוד בשר נטלה מאחד הבנקים הלוואה בסך 3 מיליון דולר, רכשה ציוד והחלה לפעול במרכז הארץ. כעבור מספר חודשים, כאשר ההלוואה לא נפרעה, החליט הבנק לעקל את רכוש החברה ששועבד לטובתו כבטוחה להלוואה. כאשר הגיע נציג הבנק למפעל, הוא גילה להפתעתו שאולם הייצור ריק לחלוטין.
בדיקות שערכו חוקרים פרטיים העלו חרס. לעומת זאת, בדיקתו של המבקר החקירתי איתרה את הרכוש הנעלם בתוך זמן קצר יחסית, וזאת בעזרת הכרת הלך הרוח העברייני והתמקדות בנקודות בהן העבריין עשוי לשגות. שחזור האירוע לימד, כי על מנת להבריח את כל המכונות יש צורך בשני רכיבים: טכנאי מכונות לפירוקן והרכבתן; משאיות להובלה.
נקודת המוצא הייתה בדיקת החשבוניות של ספקי השירותים למפעל, מתוך הנחה שהללו אמורים ברגיל להיות ממוקמים בשכנות למפעל. בבדיקת החשבוניות נמצאה חשבונית של טכנאי מכונות – אך מאיזור תעשייה בדרום הארץ; לא סביר שמפעל יסתמך על טכנאי המרוחק ממנו, כאשר יש צורך בתיקונים דחופים. במקביל אותרו שתי הובלות לאותו איזור תעשייה מרוחק, אשר בוצעה בסמוך להיעלמות המכונות. הצלבת הנתונים העלתה את החשד שהמפעל עבר דרומה ופועל תחת שם אחר. חוקר פרטי שנשלח למקום אכן איתר את המפעל הנעלם.
