פשרה היסטורית פתרה מחלוקת ארוכת שנים
החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי שואה ובנק לאומי חתמו על הסכם פשרה שלפיו יעביר הבנק לחברה 130 מיליון שקל לטובת סיוע לניצולי שואה ותשלום ליורשי נספים. מדובר בחשבונות של יהודים שנפתחו בבנק לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה למטרות השקעה ועידוד ההתיישבות בארץ.
ההסכם נחתם במסגרת תביעה שהגישה החברה ביוני 2009 נגד בנק לאומי על סך 300 מיליון שקל, בגין החזקת 3,577 חשבונות של נספי שואה שהוחזקו לטענת החברה בבנק. לאחר כמה דיונים בתחילת 2010, פנו הצדדים למנגנון בוררות שיזם ח"כ זאב ביילסקי מקדימה.
ההסכם, שקיבל תוקף של פסק בוררות, נחתם בהמלצתם של הבוררים – שופטת בית המשפט העליון בדימוס טובה שטרסברג-כהן, שופטת בית המשפט המחוזי בדימוס רות שטרנברג-אליעז ופרופסור עמרי ידלין – אושר אתמול על ידי דירקטוריון החברה לאיתור והשבה של נכסי נספי השואה יחד עם דירקטוריון בנק לאומי.
במרכז הארגונים של ניצולי השואה בירכו על הסכם הפשרה. "טוב שהושגה הפשרה היום, מאשר אם היתה מושגת הכרעה משפטית טובה יותר אחרי שנים ארוכות", אמר נח פלוג, יושב ראש מרכז הארגונים.
יש לציין כי בנק לאומי העביר ב-2007 סכום של 20 מיליון שקל (25.8 מיליון שקל בערכים של היום) לידי החברה. על פי הודעת הבנק והחברה, "הסכם זה הוא סילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיה של החברה לאיתור והשבה כלפי קבוצת הבנק ואין בחתימתו משום הכרה של הבנק בתביעה מתביעות החברה או בטענה מטענותיה. אף על פי כן, מתוך רצון לאפשר סיוע לניצולי השואה בעודם בחיים, הגיע הבנק להסכם עם החברה, ובהתאם נקבע כאמור בהסכם, כי כספי התשלום מיועדים לסייע לניצולי השואה וכן לתשלום כספים ליורשים זכאים של נספי השואה".
לאחר הגשת התביעה, פתחו ניצולי שואה בפעילות מחאה נגד הבנק, וביולי 2009 הפגינו מול בניין הנהלת בנק לאומי בתל אביב כשהתקיימה במקום ישיבת דירקטוריון. הניצולים מחו על הסחבת שהבנק נוקט, לטענתם, בעניין כספי יורשים.
התביעה הוגשה מתוקף חוק נכסים של נספי השואה, הקובע כי מי שמחזיק בישראל נכסים של נספי שואה חייב להעבירם לחברה לאיתור ולהשבת הנכסים שהוקמה מתוקפו.
על פי החוק, יש לעשות זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שקבעה ועדה מיוחדת, וכן כי על החברה לפעול לאיתור יורשי נכסי הנספים ולהשבת הרכוש לידיהם.
במסגרת פעילותה ולאור קביעת ועדת החקירה כי בבנק לאומי מוחזקים כספים רבים השייכים לנספי שואה, פנתה החברה לבנק בדרישה להשיב את הכסף שהפקידו הנספים בבנק. לטענת הבנק לא היה ברשותו כל סכום השייך לנספי שואה, ולפיכך החוק לא חל עליו.
השליטה בחשבונות הבנק הועברה לשלטון הבריטי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, וממנו לממשלת ישראל. החשבונות של יהודי אירופה נפתחו בבנק אנגלו-פלסטינה, לימים בנק לאומי, ערב מלחמת העולם השנייה. יהודים בחרו להפקיד בבנק את כספם בשל היותו הבנק היהודי-ציוני החשוב והגדול באותה תקופה, שהוקם בין השאר כדי לממן ולקיים את ההתיישבות בארץ ישראל. השקעות היהודים בבנק נעשו כדי להבטיח את עתידם לנוכח התגברות האנטישמיות וכן מטעמים ציוניים או לצורכי השקעה. לימים התברר כי רבים מן היהודים שהשקיעו בבנק נספו בשואה, וחשבונותיהם נותרו בידי הבנק או הועברו כאמור לבריטים ולמדינה שקמה.
מאת דנה ויילר-פולק, הארץ, 28.03.2011