בנק שפע בערבון מוגבל
Shefa Bank Limited
"בזמן האחרון נתברכה ארצנו בבנקים לעשרות – בנקים ו'בנקים'… ובשמות לבנקים אין כפי הנראה שידפון בארצנו. עיר הבירה עצמה נתנה שמות יפים לכמה בנקים טובים ומכובדים – 'מטרופולין' ו'ירושלים', וכן גם 'ציון' ו'מוריה'. ובוודאי שאפשר עוד לדלות מאוצר זה. הייתי מציע שמות של 'בנק היבוסים', 'בנק אדני צדק', 'בנק דוד המלך' וכדומה. אבל לא חסר גם בנק שפע (אולי להראות לך שיש שפע בבנקים)". כך לגלג בשנת 1933 העיתונאי והעסקן אברהם בנימין ריבלין מעל דפי העיתון "דואר היום" על ריבוי הבנקים, תוך שהוא שואל במלוא הרצינות מי ערב לכך שהמפקידים בהם לא יאבדו את כספם.
בנק שפע – אחד ממטרות חיציו של ריבלין – הוקם שנה קודם לכן בהון זעיר של 200 לירות ארצישראליות. מטרתם של מקימיו – רובם אנשי מלאכה ותעשייה זעירה – היתה לא רק לפעול בתחום הבנקאות ולהשיג אשראי בתנאים נוחים, אלא גם להרחיב את השווקים לתוצרתם. כדי למשוך קונים למניותיו, הבטיח הבנק שהללו יוכלו לקבל ממנו אשראי בסכום הגבוה פי עשרה ממחיר המניות שבידיהם.
ביולי 1933 פרסם הבנק מודעה צנועה, בה פנו כמה מבעלי המניות אל עמיתיהם בקריאה להצטרף לשורותיהם, והמטרה: "תנו יד ונגשים ריכוז האימפורט [הייבוא] בארץ ישראל". שמות החותמים ועיסוקיהם מלמדים רבות על אופיו של הבנק: ג. ליפשיץ, תעשיית רהיטים; לבקוביץ את קריסטל, תעשיית צבעים; י.ג איבנסקי, תעשיית דיו; י. אבסטאדו, תעשיית הלבשה; דפוס המערב; ואברהם בילינקי, תעשיית מוזאיקה.
בשנת 1935 אף ניסה הבנק להרחיב את פעילותו ו"מחלקת התרבות" שלו הודיעה שהבנק מוכן לתת אשראי לשלוש שנים בסכום של עד 50 לא"י בריבית של 7% לכל מחבר של ספר עברי שיודפס בבית דפוס השייך לאחד מבעלי המניות בבנק. אלא שגם יוזמה זו לא יכלה לרוחות הזמן, ובנק שפע היה בין עשרות הבנקים הקטנים שקרסו בארץ-ישראל לקראת סוף העשור.
(מתוך האוסף של יהודה ברלב)